משוואה בשני נעלמים: למי חייבים את כל הכסף הזה?

16/10/2012 by

הסוד הגדול ביותר של הכלכלה העולמית הולך ונחשף. יותר ויותר בני אדם מבינים שכסף נוצר על ידי חוב. לפני ארבע, מקסימום חמש שנים, היחידים שדיברו על זה היו בלוגרים חובבי תיאוריות קונספירציה ואמני וידאו-ארט מוזרים, ועכשיו העיתונות המסחרית מיישרת קו. היום, כשיותר ויותר מאתנו מבינים שכסף הוא חוב ומתחילים לקלוט את היקף החוב שהעולם קבור בו, עולה השאלה: למי אנחנו חייבים את כל הכסף הזה? ומיד אחריה מגיעה התשובה של מביני העניין – לבנקים. ה-1% שמשעבד את כולנו.

אקטיביסטים רבים נוטים להסתפק בתשובה הזאת, בעיקר מכיוון שהיא מסמנת אשמים ונותנת כתובת לזעם. אני לא אומר שהיא אינה נכונה, ממש לא. גם אני שותף לזעם שמופנה, ובצדק, כלפי ה-1%. עם זאת, בפוסט הזה אני מתכוון להראות לכם שזאת תשובה חלקית שמתעלמת משורש הבעיה ומצביעה רק על אחד הסימפטומים שלה. לקרוא את המשך הרשומה «

מ-"העם דורש צדק חברתי" ל-"העם יוצר צדק חברתי"

21/09/2012 by

בשבוע שעבר זכינו שוב לשמוע חוות דעת מלומדת שבאה להסביר מדוע המחאה החברתית נכשלה. הפעם מפי ההיסטוריון פרופ' אייל נווה. "הכעס לא תורגם למעשים. ומהר מאוד האליטות עשו מניפולציות של הכעס הזה ותיעלו אותו למקומות לא מאיימים", הסביר פרופ' נווה לכלכליסט, וביקש "מאבק עם כלים כמו יכולת ארגון, הצבת מטרות, רטוריקה מגייסת". לקרוא את המשך הרשומה «

ברוכים הבאים למסיבת סוף המחאה

29/08/2012 by

אשר שכטר, עיתונאי בדה-מארקר, מהפכן אמיתי ומחבר הספר "רוטשילד – כרוניקה של מחאה", לא אהב שכינו את האירוע שנערך ביום ראשון להשקת הספר שלו "מסיבת הסיום של המחאה". "אתם טמבלים", כינה גם אותי שכטר. "למה ליפול מרצון לתוך הבור שרוצים לחפור לנו? 'הייתה מחאה, עכשיו הספר – הסוף'. התחרפנתם? שהם יגידו שזה נגמר ואתם תעשו אחרת. מה אתם נותנים להם את זה על מגש?".

ובכן, למרות זאת אני חושב שזו היתה מסיבת סיום נהדרת למחאה החברתית. ואני אומר את זה דווקא מנקודת מבט אופטימית מאוד. שכטר טוען שלהספיד את המחאה זה ליפול לבור של הייאוש שהתקשורת, הפוליטיקאים ובעלי ההון חפרו לנו. אבל בעיניי, כמאמר הקלישאה המפורסמת – גם הסוף הזה יכול להיות התחלה של משהו חדש. בעצם, לא התחלה אלא המשך: המשך המאבק בהון-שלטון, המשך המאמצים לעצור את ביזת המשאבים והרס המדינה, המשך המהלך ליצירת אלטרנטיבות לשיטה הכלכלית והפוליטית הרקובה שמנהלת את חיינו, המשך בניית הקהילה הנהדרת שגובשה כאן במהלך השנה האחרונה. לקרוא את המשך הרשומה «

חובת הצעקה

18/07/2012 by

רבים מאלה שהיו בהפגנה ברחוב קפלן בשבת שעברה, לפחות המבוגרים שבינינו, חוו איזשהי תחושת דה-ז'ה-וו. התפאורה היתה דומה – המוני אנשים שהתקהלו ברחובות תל אביב, בסופה של הפגנה עליזה למדי, אולי אפילו אופטימית, ואז ברגע אחד האווירה מתחלפת בהלם, זעזוע ומבוכה. לקרוא את המשך הרשומה «

במוצאי שבת, בצומת קפלן-אבן גבירול, נשבר המקף בין הסוציאל לדמוקרטיה

02/07/2012 by

במוצאי שבת האחרונה, בשמונה וחצי בערך, בצומת הרחובות קפלן-אבן גבירול בתל אביב, התחדדה עוד הבחנה מהותית בין הפלגים השונים שמרכיבים את "תנועת המחאה". שוב הרחוב התמלא בהמון אדם כמו בימי הקיץ שעבר, שוב כל כותרות האתרים ומהדורות החדשות עסקו בהפגנה. נראה היה שלאחר חורף ארוך וקשה הצלחנו שוב לכבוש את המרחב הציבורי.

על פי אישורי המשטרה ועל פי התוכנית של מארגני ההפגנה, הצעדה היתה אמורה להסתיים בעצרת ברחבת מוזיאון ת"א. מארגני העצרת ברחבת המוזיאון פעלו לפי אותה תבנית קבועה שהצליחה להוציא מאות אלפי ישראלים לרחוב בשנה שעברה: מתכנסים בנקודה אחת, צועדים כמה קילומטרים תוך כדי קריאת סיסמאות, נפגשים בכיכר אחרת, ושם, על במה שהוקמה מראש, נישאים נאומים שרק מארגני ההפגנה יודעים מראש מי יהיו הדוברים ומה יאמרו. בין נאום לנאום עולים גם מוזיקאים, חותמים את העצרת בשירת התקווה, ומתפזרים.

אבל בהפגנה האחרונה השבלונה נשברה. לקרוא את המשך הרשומה «

כוחו של "האח הקטן"

26/06/2012 by

אם הייתי צריך לבחור תמונה אחת שתהיה הסמל של המחאה המתחדשת היא לא תהיה תמונה של מפגין חוטף אגרוף לפנים משוטר חמום מוח, גם לא התמונה המרשימה של אלפים צועדים באיילון ובטח שלא תמונה של חלון מנופץ. התמונה שאבחר תהיה כזו שמי שיופיעו בה יהיו הצלמים עצמם – יער של סמארטפונים ומצלמות בעשרות ידיים שמסקרים כל רגע וכל פינה בהפגנה. לקרוא את המשך הרשומה «

הקאמבק של השד

19/05/2012 by

מאז סוף השבוע שעבר אני מרגיש כאילו נקלעתי לשדה קרב רב משתתפים. בוץ ורפש מוטחים לכל כיוון: מארגני צעדת השכונות מאשימים את פעילי מרצ בניסיון השתלטות על ההפגנה, פעילי מרצ מאשימים אותם באלימות ואת מארגני ה-12 במאי בסתימת פיות; חברי "התנועה החברתית" מצטרפים לביקורת התקשורתית ומאשימים את מארגני האירוע בכך שהם לא מעבירים מסר ברור ומובהק  (מה יכול להיות פחות ברור ומובהק ב"מחזירים את המדינה לאזרחים"? עד לאיזו רמה של שטחיות הסיסמאות שלנו צריכות להגיע כדי שיזכירו אותן במהדורות החדשות של ערוץ 2 ו-10?), ורבים ממארגני האירוע מרגישים מותקפים מכל הצדדים, פגועים וכואבים. לקרוא את המשך הרשומה «

תכניסו את זה טוב טוב לראש: פוליטי, לא מפלגתי

14/05/2012 by

אני יודע שקשה להאמין, אבל את ההפגנות ביום שבת הפיקו בערך 600 פעילים מכל הארץ. כמה מהם כמעט לא ישנו במהלך השבועיים שלפני האירוע (אני יודע שכמה מהם עדיין לא השלימו את שעות השינה), אבל גם אלה שלא יכלו להרשות לעצמם לעצור את החיים כדי להפיק את אירועי ה-12 במאי סייעו בכל דרך שיכלו – הדפיסו פוסטרים, ציירו שלטים, ניסחו הודעות לתקשורת, גייסו כסף, ניהלו את המשא ומתן מול ספקי ההגברה, כתבו נאומים, ביימו את ההתנהלות על הבמה, יצרו סרטונים, ארגנו צעדות, ובעיקר חפרו לכל החברים שלהם בפייסבוק ובטוויטר כדי שהכיכר תהיה מלאה. לקרוא את המשך הרשומה «

הפיזיותרפיה של הפוליטיקה החדשה

10/04/2012 by

נולדנו למציאות שבה קולנו לא נשמע, שבה אחרים מחליטים בשבילנו. פעם בכמה שנים נותנים לנו את הזכות לבחור מי יהיו אלה שיחליטו עבורנו, אבל מי שרוצה להשפיע באמת על קבלת ההחלטות אין לו ברירה אלא להיות פוליטיקאי (או לוביסט) בעצמו. לרוב המוחלט של האוכלוסיה אין גישה למשאבים – זמן או כסף – שדרושים לפעילות שכזאת, וכך התרגלנו לחשוב שפוליטיקה היא עניין לבעלי מקצוע. לקרוא את המשך הרשומה «

ניסוי פצלי השמן בעמק האלה: טירוף המערכות מתחיל

13/03/2012 by

סיפור הניסוי המתוכנן בהפקת נפט מפצלי שמן בעמק האלה מקפל בתוכו את כל הרעות החולות של השלטון וההון בישראל. משאבי טבע שלכל הדעות שייכים לכלל הציבור נמכרים במחיר מבצע לתאגיד זר תוך כדי פגיעה נופית וסיכון עצום לאסון סביבתי באחד המקומות היפים בארץ. וכל זה נעשה בתמיכה ובעידוד של הגופים שתפקידם לפקח על יוזמות שכאלה: משרד האנרגיה והמים ומשרד הפנים, וסביר להניח שגם ראש הממשלה מפעיל את השפעתו כדי שהפרויקט הזה יתקדם. לקרוא את המשך הרשומה «