תגובה לקפיטליסט היומי

by

הקטע הזה פורסם כתגובה לפוסט "קריסה, מה שהיה ומה שעוד יהיה" של "הקפיטליסט היומי" ב-nrg. רוב הדברים הוזכרו כאן כבר בפוסטים קודמים, אך מכיוון שאין אפשרות לקשר ישירות בין הבלוגים של nrg לוורדפרס, אני מעלה את התגובה הזו לכאן כמו שהיא, ללא עריכה נוספת.

אורי אלדר רדלר היקר, אני שותף לפחד שאתה מביע מהצפוי לנו בשנים הקרובות, אבל ניתוח המציאות שלך – ועוד יותר חמור מזה, הצעת הפתרון שלך – אינם קשורים למציאות, זו של החיים האמיתיים, שמחוץ למדורים הכלכליים בעיתונים היומיים ולחוגים לכלכלה ולמנהל עסקים באוניברסיטאות.

אם אתה מוכן להקשיב לדעה אחרת, אני ממליץ לך להרים לרגע את הראש מטבלאות האקסל ומהנתונים המספריים ולהביט סביבך. אני יודע שאתה לא רגיל לעשות את זה, אבל בהודעה הזאת אני מתכוון להציע לעשות עוד כמה דברים שאתה ממש לא רגיל אליהם (כן, זו הולכת להיות הודעה ארוכה מאוד, אזהרה לחסרי הסבלנות),  או יותר נכון – להתחיל לחשוב במונחים אחרים לגמרי מאלה שאתה מכיר.

מה הביא ל"לשגשוגו הכלכלי ולרווחתו של המערב" במאות האחרונות? כמובן שתענה שזו השיטה הקפיטליסטית, זו שהצליחה לרתום את התחרותיות, את היזמות ואת כושר ההמצאה של האדם לפיתוח אמצעי ייצור חדשים ושאר חידושים טכנולוגיים באמצעות אותה "יד נעלמה" מפורסמת. יש שמץ של אמת בתשובה הזו, נכון, אבל היא חלקית מאוד. בפועל, השיטה הקפיטליסטית היוותה מסגרת שאפשרה לפיתוחים המדעיים והטכנולוגיים להתפשט בעולם באמצעות תמרוץ המתווכים השונים, אבל היו אלה המדענים – מהמתמטיקאים והפיזיקאים שמתעסקים בנושאים המופשטים ביותר (ואולי אפילו הפילוסופים שהקדימו אותם) ועד למהנדסים ולמתכנתים שיישמו את הרעיונות האלה במציאות, ויצרו את הכלים הטכנולוגיים שמשמשים את כולנו ביום-יום – שאפשרו את השגשוג המדובר.

האם ההתפתחות המדעית נעצרה בשנים האחרונות? האם הטכנולוגיה חווה איזשהי נסיגה במקביל הנסיגה בפעילות הכלכלית? בדיוק ההפך! המדע היום נמצא לפני קפיצה אדירה, שמבחינת המשמעות שלה אפשר להקביל אותה למהפכה הניאוליתית שהעבירה את האנושות מעוד מין של בעלי חיים על פני כדור הארץ לשליטי העולם. לא פחות.

בעוד שהמערכת הפיננסית התערערה מאוד בספטמבר 2008, ושוב לפני חודשיים, וכיום – כפי שאתה עצמך אומר – היא ניצבת על סף קריסה נוראה – המציאות לא השתנתה. שיפור אמצעי הייצור והגדלת השפע הזמין לנו נפגעו בצורה מזערית מערעור המערכת הפיננסית. מה שכן השתנה זה הגישה של בני אדם רבים לאותו שפע, אבל גם זה עניין פנימי של המערכת הפיננסית.

אני קורא עכשיו את הספר "התמוטטות" של ג'ארד דיימונד, שכבר הוזכר כאן בתגובות. הדמיון בין החברות שסוקרים הפרקים הראשונים של הספר הזה ובין המציאות שלנו פשוט מצמרר. אבל יש הבדל אחד משמעותי מאוד – הקריסה שאחנו עומדים בפניה לא נגרמה משינויים אוביקטיביים במציאות כמו שקרה באיי הפסחא ולתרבות המאיה (לפחות לא הקריסה לטווח הקצר, בעיות כמו משבר האקלים והמחסור בנפט עוד יכו בנו בהמשך). זו השיטה הכלכלית עצמה שקורסת סביבנו, וזה לא נגרם לא מבצורת, לא מפגעי טבע אחרים, ואפילו לא ממלחמה – המקור לקריסה הוא השיטה עצמה.

וכשאני אומר "השיטה" אני לא מתכוון רק לקפיטליזם. אני מסכים איתך שמדיניות רווחה במסגרת הקיימת תגרום להמשך הגדלת החוב ותקרב את הקריסה הגדולה. אבל הפתרון שאתה תציע, עד כמה שהבנתי את עמדתך – צמצום הגירעון, הסרת כל (או רוב) המגבלות על בעלי ההון, הפרטת עוד ועוד שירותים ציבוריים – יוביל לאכזריות נוראה מצד החזקים כלפי החלשים. ברור (כמעט) לכול שקפיטליזם טהור הוא אסון חברתי. אם תשחרר את כל הרסנים הרגולטוריים, החברה תידרדר מהר מאוד לפיאודליזם – שלטון של מיעוט כוחני של אצילים מודרנים, "טייקונים", "אוליגרכים" או איך שלא תקרא להם – על המוני האריסים. אנחנו לא רחוקים מכך היום, אבל לשיטתך, זו הדרך היחידה למנוע את הקריסה.

אם כך, אני פוסל את השיטה הסוציאליסטית חסרת התועלת, ואני לא מוכן לקבל את הקפיטלזם האכזרי, אז מה כן? כדי לשמוע את הצעת הפתרון שלי (שמבוססת על הרעיונות של שניים – פיטר ג'וזף וז'ק פרסקו, אתה מוזמן לגגל ולשמוע את הדברים מפיהם), אתה חייב לבחון מחדש כמה אקסיומות שעומדות בבסיס כל השיטות הכלכליות הנהוגות. האם אתה מוכן לזה? אם כן, אתה מוזמן להמשיך לקרוא. אם לא, חבל על זמנך היקר. אני, לכל מקרה, אמשיך לכתוב לטובת קוראים אחרים שאני מקווה שבכל זאת יתעניינו.

נתחיל. האקסיומה הראשונה שעומדת בבסיס כל השיטות הכלכליות: אין מספיק לכולם. אין מספיק אוכל, אין מספיק מים, אין מספיק נפט, וכו', ולכן צריך לחלק את המשאבים המוגבלים האלה בצורה כלשהי בין כל בני האדם. מכיוון שאין מספיק מהכל, תמיד יהיו כאלה שיש להם וכאלה שיש להם פחות.

קשה להכחיש את הטענה הזאת. אבל מי שמודע ליכולות האמיתיות של הטכנולוגיה – זו שכבר קיימת! לא מדובר במדע בדיוני! – מבין שקל מאוד ליצור שפע כמעט בלתי מוגבל של כמעט כל המשאבים שציינתי לעיל. נכון, אין מספיק נפט – אבל יכולות ניצול האנרגיה מהשמש ומהרוח כמעט בלתי מוגבלות, כבר היום. ברגע שיש לך אנרגיה בלתי מוגבלת, אפשר להתפיל מים בלי הגבלה- ומי ים בהחלט לא חסרים לנו. ברגע שיש לך מים בכמות בלתי מוגבלת, אפשר באמצעות שיטות חקלאות מודרניות לייצר כמות בלתי מוגבלת של מזון. הדגמה מצוינת לטכנולוגיות הקיימות שמאפשרות את המציאות הדמיונית שאני מדבר עליה תמצא בסדרת הסרטונים הזאת.

ברגע ששחררת את האדם מצורכי ההישרדות הבסיסיים, הוא חופשי ליצור לטובתו ולטובת שאר האנושות אמצעי מותרות. נכון, אין מספיק חומרי גלם בעולם כדי לייצר מכוניות לכולם, אבל בני אדם אינם צריכים מכוניות – הם צריכים אמצעי תחבורה נוחים. את זה בהחלט אפשר לספק בלי הגבלה. אי אפשר לתת לכולם טלפונים סלולריים בלי חשבון – אבל בני אדם לא צריכים באמת אייפון או את מכשיר הנוקיה החדש ביותר, אלא אמצעי תקשורת – ואת זה אפשר כבר היום לספק בקלות, ברגע שרשת האינטרנט תשוחרר מהמגבלות הכלכליות.

כך לגבי מוצרים פיזיים אחרים (מדפסות תלת ממדיות יכולות לתת מענה למוצרים כמו ריהוט ובגדים, כל מה שצריך זה את חומרי הגלם שיש מספיק מהם), ובטח ובטח לגבי "מוצרי תוכן", כמו מוזיקה, וידיאו וספרים – שכבר היום נפוצים בעולם בלי שום הגבלה בזכות הרשת.

הלאה. אקסיומה שנייה – בלי מניע הרווח בני אדם לא ייצרו שום דבר, כולם יעדיפו להתבטל ובסופו של דבר תיווצר תרבות של פרזיטים. גם הטענה הזאת נכונה, אבל מציגה אמת חלקית. בני אדם לא יעבדו בעבודות מונוטוניות ומשעממות אם לא ישלמו להם. אי אפשר לערער על זה. אבל התשוקה ליצור, להמציא דברים חדשים, להפעיל את הראש, לשנות את המציאות – אינה תלויה במוטיבציית הרווח. ההרצאה המבריקה הזאת של דן פינק  – מציגה כמה מחקרים מרתקים שהוכיחו את הנקודה הזאת מעבר לכל ספק.

ועדיין, בני אדם צריכים לבצע עבודות שגרתיות, ואף אחד לא יעשה אותן בהתנדבות, לא? לא. אין שום תפקיד משעמם ומונוטוני שבאמת מחייב עבודה אנושית. את כל התפקידים האלה אפשר להעביר לכלים אוטומטיים. הטכנולוגיה קיימת, אבל אף אחד לא מעז ליישם אותה, מכיוון שכיום חייבים להמשיך ולספק עבודה לכולם, שהרי בלי עבודה אין משכורת, ובלי כסף אי אפשר לשרוד. אנחנו מוקפים בעבודות מיותרות, ואנחנו חייבים להגביל את יעילות הייצור כדי למצוא הצדקה לעבודות האלה.

אקסיומה שלישית – בני אדם הם יצורים תחרותיים מטבעם, ובלי תחרות לא יהיה מניע לפעול. התמודדות עם הטענה הזאת תגלוש מהר מאוד לשאלה הפילוסופית באשר למהו "טבע האדם", אבל לא צריך לקבל את הגישה הביהביוריסטית הקיצונית של סקינר כדי לקבוע ש"טבע האדם" הוא הרבה יותר גמיש והרבה יותר תלוי סביבה ממה שנדמה לנו.

אפשר ליצור חברה אנושית שתהיה מבוססת על שיתוף פעולה. זה קרה בעבר, בחברות שבטיות כאלה ואחרות, וזה קורה כיום במסגרות מצומצמות מסוימות, ואין סיבה שזה לא יפעל בקנה מידה גלובלי.

כשאתה מבין ששלוש הטענות שפירטתי לעיל – המחסור במשאבים, מוטיבציית היצירה, וטבע האדם התחרותי – הן אקסיומות לא מבוססות, אפשר להתחיל לדבר על שיטה כלכלית אחרת לגמרי מכל אלה שידעה האנושות עד כה, כזו שמותאמת לטכנולוגיה שקיימת היום ולא מגבילה אותה, כזו שמאפשרת לאדם ליצור בלי הגבלה ולהעניק מיצירתו זו לכלל האנושות, שיטה שתהיה בנויה על פי המתודה המדעית, ושכל האנרגיה שהיום מבוזבזת על תחזוקת המערכת – השיווק והפרסום, המכירות, הבנקים, בתי ההשקעות וכל שאר הגופים המיותרים האלה – תופנה להפקת תועלת אמיתית לכלל האנושות.

הקומוניזם נכשל, מדינת הרווחה לא מצליחה לממש את התקוות שתלו בה, הקפיטליזם הקיצוני מביא לאכזריות בלתי נסבלת, אולי הגיע הזמן לחשוב על שיטה אחרת לגמרי? אני מבין שזוהי הצעה רדיקלית מאוד, אבל אשמח אם תקרא את הדברים בראש פתוח, ותגיב לגופם של דברים מבלי לשלול אותם מראש.

Like this at Facebook!
מודעות פרסומת

17 תגובות to “תגובה לקפיטליסט היומי”

  1. Jonatan Krovitsky Says:

    תודה רבה. תגובתי נמצאת כאן:
    http://armchairpraxeologist.blogspot.com/2010/06/blog-post_22.html

    • א' Says:

      נראה לי שתגובתי לאפי עונה על חלק מטענותיך. באשר לדבריך כי – "א' מעביר את הדיון על תופעת המחסור מהמישור הסובייקטיבי למישור האובייקטיבי. מה הכוונה? אמרו חז"ל : "אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו" (קוהלת רבה פר' א). חז"ל ידעו היטב כי ספירה אובייקטיבית של נכסי האדם לא משנה ולא כלום אם האדם מתאווה לעוד נכסים. כך הוא המחסור בעולם. מרגע שאכן , כפי שכותב א' עלינו מעל רמת ההשדרות, שוב אין ספירת המלאי של נכסים מועילה". – נראה לי שהפוסט "תודעת מחסור בעידן שפע" מתייחס אליהם ישירות. אשמח להמשיך איתך את הדיון שם.

      • Jonatan Krovitsky Says:

        הגבתי בנושא זה בזמנו. ולאור הפליים הנוצר סביב האוסטרי שם אינני חושב שיהיה ערך מוסף לתגובותי שם.
        אבל לאחר קריאה מחודשת של הפוסט ההוא ותגובתך לאפי כאן, אני רוצה להעלות מסר נקודות.
        ראשית, הפוסט ההוא די תואם את הניתוח של בסטייה שהבאתי בתגובתי. גם בסטייה מדבר על יצירת מחסור יזום כדי להגדיל רווחים.
        ההבדל העקרוני ביניכם הוא, שבעוד שבסטייה מסביר מדוע לאור התאוריה הכלכלית הקיימת יצירת המחסור היא משגה (ולחובבי תאורים גרפיים, גם ג'ודי בגס,  מהאתר Economists do it with models התיחסה לאחרונה לבסטייה :
        http://www.economistsdoitwithmodels.com/2010/06/20/on-guns-butter-and-broken-windows-now-with-more-oil/
        ואילו אתה גורס כי קיום המחסור היזום הוא תולדה של התאוריה הכלכלית הקיימת, על כן יש להחליפה במשהו טוב יותר.

        לצערינו, הדבר כמעט בלתי אפשרי. למשל, הנה קטע מנאומו של חתן פרס נובל לכלכלה פרידיריך האייק בעת קבלת הפרס:
        If man is not to do more harm than good in his efforts to improve the social order, he will have to learn that in this, as in all other fields where essential complexity of an organized kind prevails, he cannot acquire the full knowledge which would make mastery of the events possible. He will therefore have to use what knowledge he can achieve, not to shape the results as the craftsman shapes his handiwork, but rather to cultivate a growth by providing the appropriate environment, in the manner in which the gardener does this for his plants. There is danger in the exuberant feeling of ever growing power which the advance of the physical sciences has engendered and which tempts man to try, "dizzy with success", to use a characteristic phrase of early communism, to subject not only our natural but also our human environment to the control of a human will. The recognition of the insuperable limits to his knowledge ought indeed to teach the student of society a lesson of humility which should guard him against becoming an accomplice in men's fatal striving to control society – a striving which makes him not only a tyrant over his fellows, but which may well make him the destroyer of a civilization which no brain has designed but which has grown from the free efforts of millions of individuals.

        http://nobelprize.org/nobel_prizes/economics/laureates/1974/hayek-lecture.html

        האופי הסובייקטיבי של החשיבה והפעילות האנושית הופך גילוי חוקים בדרך מחקר אמפרית על תשתית סטטיסטית מוצקה לכמעט בלתי אפשרי. לכן, לצערינו, המתמטיקאים וסטטיסטיקאים אינם יכולים לייצר מערכת טובה יותר.

  2. אפי Says:

    יש כמה בעיות לוגיות פשוטות בהצעה שלך. כדאי שתתחיל עם 'בעיית המחירים'.
    http://www.haoona.com/article_i.asp?ID=148

    • א' Says:

      תראה אפי, נדמה לי שאני מצליח להבין את הבעיות הלוגיות שאליהן אתה מתכוון על פי הפוסט שהפנית אותי אליו, ואני רוצה להביא ציטוטים ספציפיים כדי להגיב לגופם של דברים.
      אבל בגלל הז'רגון הנפוח והניסוח המסורבל שבו הדברים מובעים אני פשוט לא מצליח למצוא שום ציטוט קוהרנטי שאליו אני יכול להתייחס. כמו כתב חרטומים שחוסר נגישותו להמון היה מכוון מצד האליטות שרצו להשאיר את הידע ברשותם, כך הז'רגון הכלכליסטי המגעיל הזה כאילו אומר לאנשים הפשוטים, שהדברים משפיעים ישירות על חייהם – לכו תתעסקו בשלכם, ותנו לנו להמשיך לנהל פה את העניינים. וזה בזמן שהאלטרנטיבה היא גבבי השטויות נמוכות המצח שמשמשות בעיתונות הכלכלית הפופולרית.
      אנסה בכל זאת לפתור את הבעיות שאתה מצביע עליהן, תוך כדי הסברתן בשפת בני אדם, תעיר לי אם התכוונת לדברים אחרים.

      יש אמת בקביעה שהטכנולוגיה כשלעצמה אינה קובעת את הערך הסובייקטיבי של המוצרים הפוטנציאליים. כלומר, גם אם טכנית ניתן לייצר מוצר כלשהו, זה לא אומר שזה משתלם – פשוט מכיוון שהתועלת שניתן להפיק ממנו נמוכה מההשקעה הנדרשת ליצירתו. יש גם אמת מסוימת בקביעה שייחוס ערך כספי לחומרים ולמשאבים על פי צורכי הביקוש וההיצע פותרת את הבעיה הזאת.
      אבל הערך הכספי נקבע על פי צורכי הביקוש לטווח הקצר ושל ההמונים, הבורים לרוב. הערך האובייקטיבי של מוצר מסוים לטווח הארוך – שלרוב נראה לעין רק למומחים בתחום – אינו בא לידי ביטוי בשווי הכספי שלו. דוגמה מצוינת לקביעה הזאת היא ההשוואה בין סכומי העתק שמושקעים כיום בפיתוח מוצרים מיותרים כמעט לגמרי כמו טלפונים סלולריים, או אפילו יוגורטים וגלידות, לעומת הסכומים המצחיקים (או בעצם, העצובים מאוד) שמופנים לפיתוח אמצעים טכנולוגיים למניעת תאונות דרכים.
      אני מקווה שתסכים איתי בהערכה ההגיונית מאוד שיש כיום ידע וטכנולוגיה שמסוגלים להפחית עד כדי מינימום את ההרג בכבישים – אבל הם לא מיושמים מהסיבה הפשוטה שקשה מאוד לעשות מזה כסף, בשונה, לדוגמה, משוק האביזרים למשחקי המחשב.

      תאר לעצמך שאתה יושב בראשות איזשהי קרן הון סיכון, ומגיעים אליך נציגי שתי חברות סטארט-אפ. האחד מציג בפניך טכנולוגיה למשחקי מחשב תלת ממדיים, ומראה לך נתונים שמדובר בשוק שמוערך בעשרות מיליארדי דולרים. השני פיתח טכנולוגיה שמאטה את המכונית ברגע שהמרחק בינה ובין הרכב שמולה הופך מסוכן, תחום שיצרניות הרכב מוכנות להשקיע בו כמה מיליונים בודדים, אם בכלל. במי מהם תשקיע?

      אני מסכים שהשיטה הכספית הוכיחה את עצמה כיעילה מאוד בהענקת ערך למשאבים שונים לצורך השוואה ביניהם ולצורך חישוב העלות-תועלת בשימוש בהם. אבל אני בטוח שהמדענים מתחומי הידע התיאורטי שקיים היום בתחומי הסטטיסטיקה, מערכות המידע וכו' מסוגלים לפתח שיטה אלטרנטיבית לא פחות יעילה, והרבה יותר הגיונית.

  3. אפי Says:

    שלום א',

    א. כדי שהדיון יהיה יעיל, כדאי לנהל אותו בצורה של אותיות. כך לדוגמא, כשתענה לי, תענה כך שסעיף א' שלך מתייחס לסעיף א' שלי. אם הדיון על סעיף מסויים מוצה וכדו' פשוט דלג עליו. סעיף חדש יפתח רק בסוף האותיות. אפשר לחלק סעיף אחד לכמה מספרים.

    ב. זה פשוט תרגום לאנגלית גרועה מתחילת המאה ה- 20.

    ג. אתה מתייחס רק כלפי העלות של מוצרים, אבל למעשה הייצור הטכני הוא רק חלק קטן ממערכת הייצור. ספקים, משווקים, הון, אשראי, ניהול, שירות והיד נטויה.

    ד. "הערך האובייקטיבי של מוצר לטווח הארוך" – אין כזה דבר ערך אובייקטיבי. אתה חושב שיוגורט הוא מוצר פחות חשוב מטכנולוגיות מצילות חיים? זכותך! העדפותיהם של מיליארדי בני אדם מוכיחים אחרת. יש כמות אדירה של אנשים שמעדיפים לעשות צניחה חופשית למרות הסיכון הכרוך בזה (יתכן ואין סיכון, זו רק דוגמא).

    ה. בפועל, לא ברור בכלל שאנשים אכן מעדיפים יוגורטים על פני טכנולוגיה מצילת חיים. על בטיחות במכוניות (כיון שהכבישים הם באחריות המדינה לא שייך לדבר עליהם) הושקעו מן הסתם כספים ופיתוחים הרבה יותר מאשר תחומים אחרים. מגזינים כמו "אוטו" וכדו' המדרגים את בטיחות הרכבים גורמים לצרכנים רבים להעדיף רכבים בטיחותיים יותר, כך שלחברות יש עניין גדול להשקיע בזה. בהודו ובסין, למשל, שלאנשים שם יש צרכים יותר דחופים מאשר תוספות בטיחות לרכב, הרכבים עולים סכומים מצחיקים (לא זוכר כעת את שם החברה המייצרת רכבים אלו) כשהסיבה העיקרית להפרשים האלו היא חוסר בטיחות.

    ו. אל תשכח גם שיוגורטים הם מוצר המונים יותר מאשר מכוניות, כך שההעדפה המצטברת של כמויות גדולות של אנשים היא ברת השפעה חזקה יותר מאשר שוק קטן יותר של אנשים שנוסעים במכוניות. למרות שאני חושב שעדייןההשקעה בבטיחות אכן גדולה הרבה יותר כפי שכתבתי בה'.

    ז. מערכת כספית היא לא רק בשביל השוואה ועלות-תועלת, אלא היא נותנת כל הזמן "איתותים" לשחקנים בשוק איזה מהלכים עליהם לבצע. אם מחיר השמן מטפס – משקיעים יודעים שיש מחסור בשמן ודואגים לזה. זו גם כן אחת הסיבות למה לא שייך שמדענים יוכלו ליצור שיטה כזו. מלבד הסיבה של הסובייקטיביות שכבר כתבתי בסעיף ד.

    ח. אם אתה בכל זאת מתעקש, אני מוכן להסכים לכל מי שיציע מערכת חילופית. רק שלפני שהוא פוגע בחירויות השליליות שלי אבקש ממנו שיעמוד בארבעה תנאי סף בסיסיים:
    א. להוכיח שבכלל קיימת בעיה מבחינה אובייקטיבית. לא נראה לי שקיים דבר כזה (כפי שכתבתי בד', גם בטיחות היא סובייקטיבית).
    ב. להוכיח שהפתרון המוצע אכן פותר את הבעיה.
    ג. להוכיח שהפתרון המוצע אינו גורם לבעיות אחרות גדולות יותר.
    ד. להראות יכולת לקביעת קריטריון שעל פיו נוכל לראות אם אכן ב' וג' התקיימו.
    נדמה לי שלמעט מצבי חירום (שגם עליהם צריך לדון) אין שום דבר שמתחיל אפילו לעמוד בקריטריונים אלו. אני בכל אופן לא מצאתי.

    ט. בשוליים: בדיוק כשם שאני חושב שאנשי השמאל הכלכלי מובילים לדברים רעים, אבל אני לא חושב שהם אנשים רעים, כך אל לך לחשוב כן על הליברטריאנים. אתה רוצה להראות שהם טועים – בבקשה. אבל אל תהרוס את זה עם התקפות אישיות; אני חושב שרובם ככולם אפילו לא היו עשירים. לתשומת ליבך.

    • א' Says:

      א. רעיון נהדר. אאמץ אותו גם לדיונים אחרים.

      ג. כמעט כל ה"מערך" שאתה מדבר עליו הוא נגזר של המערכת הכספית – "ספקים, משווקים, הון, אשראי" וגם רוב ה"שירות". בפועל, מה שנדרש כדי לקיים מערכת יציבה הוא ייצור והפצה (או שינוע). לשני האלמנטים האלה אפשר למצוא פתרונות אוטומטיים, או חלופות למוצרים עצמם.

      ד. מצטער, אני לא מסכים לגישה הפוסט-מודרנית הזאת ש"אין דבר כזה ערך אובייקטיבי". יש מקום לדיון על הערכים האובייקטיביים, נכון, אבל זה לא אומר שהכל סובייקטיבי. ברגע שעושים רדוקציה לצרכים הבסיסיים ביותר של האדם – מזון, מים, לבוש, מחסה, אמצעי תחבורה, אמצעי תקשורת וכו' – ומתייחסים לצרכים האלה כאל בסיס שממנו מתפתחים הלאה, אפשר לקבוע מהם הערכים האובייקטיביים הנדרשים, וגם לייחס להם היררכיה שלפיה תיקבע חלוקת המשאבים.

      ייצוג הערכים בכסף תואם לעתים לערכי הקיום, זה נכון, אבל לרוב הוא סותר אותם – לדוגמה, בני אדם אינם צריכים מכוניות, הם צריכים אמצעי תחבורה נוחים, אבל הרבה יותר קל לעשות כסף מתעשיית הרכב מאשר מפיתוח תחבורה ציבורית. אם המשאבים והאנרגיה שמושקעים כיום בכבישים ובכלי רכב פרטיים היו מופנים ליצירת תחבורה ציבורית אפקטיבית ונוחה יותר, היה נחסכים הזיהום, בעיות החניה והפקקים, אבל בדרך גם עשרות אלפי מקומות עבודה היו הופכים מיותרים, מה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו בשיטה הקיימת.

      ה+ו. אני מסכים, ההשוואה בין יוגורטים לטכנולוגיות בטיחות בדרכים לא כזאת מוצלחת, אבל לא חסר דוגמאות אחרות – דלקי מאובנים לעומת אנרגיה מתחדשת, מים מותפלים לעומת מים מינרליים ומשקאות ממותקים וממותגים ועוד. לא חסר.

      ז. אמת. השיטה הכספית מצליחה לעתים קרובות לייצג את הצרכים הנדרשים בתנאים מסוימים בתקופות מסוימות, אבל אלה היוצאים מן הכלל. אולי "מדענים" לא יוכלו ליצור כרגע שיטה חלופית (מכיוון שהמדענים עצמם חיים במסגרת הקיימת, וגם הם מתקשים להשתחרר מהדוקטרינות ומהאקסיומות שבבסיסה), אבל על בסיס המתודה המדעית עצמה אפשר לפתח אלטרנטיבה יעילה והוגנת יותר.

      ח. אני חושש שרוב העולם יבין שקיימת בעיה רק לאחר שיקרה אסון. קשה מאוד לשכנע שקיימת בעיה במערכת שעדיין מתפקדת, ושהנזק שהיא גורמת הוא לרוב מתחת לפני השטח. אני מקווה לפרט על כך (ולהתייחס גם לשאר תתי הסעיפים של סעיף זה) בפוסט הבא שאפרסם כאן, ברגע שיתפנו לי כמה שעות לשבת ולכתוב אותו.

      ט. אני מסכים איתך ב-100%, ואני משתדל להזכיר את זה לעצמי כל הזמן. גיליתי שבוויכוחים אינטרנטיים, כשלא רואים את הפנים של בן השיח ולא שומעים את קולו, קל מאוד להיגרר לתגובה רגשית ולשפה בוטה, ולשכוח את העובדה הפשוטה הזאת שבאמת – גם הקפיטליסטיים הקיצוניים ביותר רוצים לשפר את המציאות, ומאמינים שהשיטה שלהם (שלכם?) היא הדרך לעשות זאת. לקחתי לתשומת ליבי.

  4. Jonatan Krovitsky Says:

    לגבי סעיף ד':
    האם תסכים להגדרה של "בעיית מעבר מערכים סובייקטיביים אישיים למרחב טראנס-סובייקטיבי בין-אישי"?

  5. א' Says:

    לא. חישובי הערכים הרלוונטיים וקביעת ההיררכיה ביניהם צריכים להיות על בסיס המתודה המדעית – נתונים לדיון, אבל שואפים לאובייקטיביות. הם צריכים להיות מבוססים על ההבנה שהדיון עצמו מושפע משיקולים סובייקטיביים ובלתי רציונליים, אבל כבר היום יש דיספלינות מדעיות שמסוגלות להתמודד עם הבעיה הזאת, כמו עבודתם של פרופ' כהנמן וטרבסקי (בספר "רציונליות, הוגנות, אושר") או של דן אריאלי (בספר הפופולרי "לא רציונלי ולא במקרה").

  6. Jonatan Krovitsky Says:

    לו היה לי שקל על כל פעם שמזכירים בפני את ספרו של דן אריאלי…
    ולו בשל העובדה כי אני חושב שהאדם הוא רציונלי.
    האם קראת את שני הספרים הללו?

    • א' Says:

      את ספרו של אריאלי קראתי, וגם פרסמתי עליו ביקורת. הספר של כהנמן הוא קובץ מאמרים אקדמיים, הרבה יותר קשים לקריאה (צריך ממש ללמוד אותו), ואני מודה שקראתי רק את רובם, ורפרפתי על השאר.

  7. Jonatan Krovitsky Says:

    סבבה. כמה ספרים מהאסכולה השניה אתה מכיר?

  8. Jonatan Krovitsky Says:

    כן.
    הריני להזמינך להיות מתצפת בפרוייקט התרגום שלי:
    http://translated.by/you/human-action-a-treatise-on-economics-introduction-part-one-p1-p142/into-he/

    וזה סיפור המעשה. את תורת המשחקים הידועה לשמצה פיתחו שני יהודים: המתמטיקאי המבריק ג'ון פון נוימן, והכלכלן אוסקר מורגנשטרן. מורגנשטרן למד בווינה אצל ליודוויג פון מיזס. מיזס ביקש לכונן תאוריה כללית של בחירה והעדפה אנושית, שמדעי האדם, קרי היסטוריה, סוציאולוגיה וכלכלה יגזרו ממנה. תורת המשחקים היא בעצם ניסיון של תיאור מתמטי של מערכת כזאת.
    את הרעיונות לגבי התאוריה, ומסכנות לגבי הסטוריה וכלכלה ריכז מיזס בספרו Human Action שיצא לאור ב1949 בניו-יורק ( גם מיזס נאלץ להמלט מווינה).
    הספר טרם ראה אור בעברית, ואני ועוד מתנדבים עמלים על תירגומו.

    ובאוף-טופיק, ראיתי את צייטגייסט הראשון, ואני גאה להגיד שזה מספר חודשים אני מסתובב עם סיכה שכתוב עליה END THE FED. הדבר היחיד בחלק שלישי שהייתי משפר הוא שהם לא מראים את הקשר הישיר בין ביטול תקן הזהב ווהדפסה בלתי מרוסנת של כסף לשלושת המלחמות. הרי התקן בוטל פעם ראשונה במשבר של 1920 (תוצאה היפר-אינפלציה גרמנית). פעם שניה – ב1950 נוסד הבנק העולמי, שאפשר לארה"ב לשים זהב בפורט נוקס ו לחלק לשאר עולם "עתודות מטח", קרי לפזר דולרים למדינו שכנות. ואילו ב1970, כדי לממן את וויטנאם, ביטל ניקסון בחקיקה את הצורך בפורט נוקס כדי להדפיס את המימון למלחמה.
    וכן ראינו שאובמה לא יותר טוב מבוש, שכן הוא ממשיך את המלחמות, ושופך כספי ציבור בתור תמריצים לבנקים.
    כעת ניגש לAddenum. 

  9. אפי Says:

    ג. בהחלט. ייצור, שינוע, תיווך (הנגשה ללקוח) ועוד הם דברים שנכנסים תחת ההגדרה "ניהול" (שמשום מה השמטת). אלו לא דברים פשוטים ומשתנים מאד בין מוצר למוצר, בין מקום למקום ובין תרבות לתרבות ובין … . אי אפשר לעמוד במגדל השן ולתת מודלים ברורים לפי שיטה איך לעשות זאת (כי אחרת, כידוע לך, בשוק חופשי מישהו כבר היה עושה זאת). גם משווקים, על פי הכלל של חלוקת העבודה צריכים להיות כיחידה נפרדת. זה בצד הניהולי. בצד הכספי, כמובן, יש את "בעיית המחירים" בנוגע לציר הזמן (אשראי), העדפת השקעות על פני צריכה ולהיפך (שוב אשראי). אפשר לענות על זה בארוכה ולתת דוגמאות מדוגמאות שונות, אבל במקום זה אני מציע שתתן לי דוגמא או שניים איך אתה רוצה שיתנהלו הדברים (להזכירך, אחד החטאים של התנועה הקומוניסטית זה שלא הייתה להם תוכנית ברורה איך מנהלים מדינה. לנין (אם אינני טועה) שהיה פקיד במערכת הטרום קומוניסטית אמר ש"צריך רק עט, נייר ו- 4 פעולות חשבון בסיסיות כדי לנהל מדינה", הוא כמובן ראה הכל דרך המכתבה).

    ד. לא, לא הכל סובייקטיבי. אחד ועוד אחד שווה שתיים זה אובייקטיבי מאד. אתה מוזמן להראות לי כיצד אתה מבצע 'רדוקציה' לדברים אלו והופך אותם לאובייקטיביים. (אגב, לא מזמן ראיתי הצעה להפוך את ה"גישה לרשת [האינטרנט]" לזכות יסוד. מה אתה אומר?)

    אם זה אכן היה כך, היו קמות חברות שהיו משקיעות בתחבורה ציבורית וגורמות לאנשים לעבור אליהם ולחסוך בעלויות. כנראה שהמציאות מוכיחה אחרת. אני יכול להסביר למה זה אכן כך (ניוד, מהירות, שעות, אי תלות, מקומות נדחים ועוד), אבל זה סובייקטיבי :-). יש כאלה שסתם נהנים מרכב יפה. תהרוס להם את זה?

    את הפסקה האחרונה אני ממש לא אוהב. אתה יכול להצביע לי על מישהו שעומד ודואג שהמערכת שלך (היעילה יותר, לדעתך) לא תצא לפועל?

    ה+ו. אנרגיה ממקורות מתחדשים וכדו' היא הרבה יותר יקרה, ובשלב זה היא פשוט לא רווחית בצורה קיצונית. כשמחיר הנפט יגיע למחיר גבוה יותר זה יהיה משתלם, בינתיים זה לא. אם זה אכן היה כך, היו קמות חברות שהיו משקיעות באנרגיה מתחדשת (החברות שקמות היום הן ברובן, אם לא כולן, בסבסוד ממשלתי) ושולחות את שאר החברות למעמקי ההיסטוריה.

    נורא נחמד שאתה חושב שמים מותפלים טובים יותר ממים מינרלים וממשקאות מתוקים ומוגזים. ובכן, יש אנשים שחושבים אחרת. יש אנשים שמסכימים איתך ומעדיפים טעים על בריא. מה לעשות. לא הבנתי למה זה יותר טוב מיוגורטים ומכוניות.

    ז. אתה מסכים שכרגע זוהי השיטה הטובה ביותר ושכרגע אין יותר טוב. אז על מה אנחנו מדברים? ברוך בואך למועדון!

    ח. עדיף שנעשה את זה כאן, ככה הדיון לא יתבזר לפוסטים שונים, כי קשה יהיה לנהל דיון בלי הסעיף החשוב הזה.

    ט. אצלי זה דווקא הפוך. אני שמח שקיבלת את הביקורת.

    • א' Says:

      ג. כשם שהאינטרנט פתר את בעיית השינוע, הניהול והתיווך באשר ל"מוצרי תוכן" (מוזיקה, סרטים, טקסטים) כך טכנולוגיות כמו מדפסות תלת ממדיות או יחידות ייצור עצמאיות אחרות יוכלו לפשט את הבעיה המורכבת הזאת בתחומים ייצור אחרים.
      באשר לצד ה"כספי" – כאשר יהיה ניהול מרוכז של המשאבים הזמינים ושל יכולות ההפקה שלהם, לצד פיתוח מערכת חכמה של קביעת הצרכים, ההשקעה תימדד על פי יכולת ההפקת המשאב, והתפוקה תימדד בהתאם למענה על הצרכים. אני יודע שאני מדבר באופן מאוד כללי, ואני גם מודה שאתה מציב כאן אתגרים לא פשוטים לרעיון המוצע – אבל אני גם מאמין שהם ניתנים לפתרון. וכן, צריך גם ללמוד מטעויות של שיטות ניהול (או שלטון) קודמות. בתהליך ניסוח השיטה החדשה יהיה תפקיד מרכזי להיסטוריונים שיוכלו לספק מידע חשוב בתחום זה.

      ד. אחזור שוב על דוגמת התחבורה: כיום אתה מרגיש שאתה "צריך" מכונית. בפועל מה שאתה זקוק לו זה תחבורה נוחה ויעילה. למרבה הצער מתחבורה ציבורית קשה להרוויח כסף כמו ממכירת מכוניות, מה גם שהדבר דורש השקעה בתשתיות, כך שאין "היגיון כלכלי" בפיתוח פתרונות בתחום זה – ועדיף לחברות המסחריות להמשיך ולמכור מכוניות מזהמות, ובמקביל להמשיך לעודד את הביקוש להן באמצעות תעשיית הפרסום.

      ולא, לא אאסור על אדם לנסוע ברכב פרטי, כשיהיו אמצעי תחבורה יעילים יותר בני האדם יוותרו מרצונם על הטירדה שבטיפולים שוטפים, מציאת חניה וכו'. אני בטוח שגם אז יהיו אספני מכוניות שייהנו מהכלי עצמו – כמו שגם היום יש אנשים שרוכבים על סוסים. נהיגה ברכב תהפוך לספורט, לפעולה שמסבה הנאה (הייתי משתמש במונח "פעולה לשעות הפנאי" לבודדים, אבל כל הפעולות בכלכלה מבוססת משאבים יהיו כאלה), ולא חלק מתעשייה הכרחית והרסנית.

      אין "מישהו שעומד ודואג שהמערכת לא תצא לפועל". אני נוטה לעתים קרובות לצורת התנסחות שמייחסת כוונה לשיטה הקיימת – אבל זה לא מדוע ולא מכוון. השיטה הכלכלית, כמו כל ממסד, גורמת לאנשים שפועלים בה להגן על מעמדם – וכך למנוע שינויים. זה נכון לכל שיטה ולכל מערכת, בפוסט "תודעת מחסור בעידן שפע" הדגמתי בדיוק איך זה עובד, תסלח לי שלא אחזור על זה כאן.

      ה+ו. גם אם אתה צודק – ונראה לי שבפוסט עצמו פירטתי למה זה לא המצב – אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחכות עד שכוחות השוק ייכנסו לפעולה בתחום הזה. השימוש בדלקי מאובנים גורם נזק מתמשך שקשה להעריך מתי הוא יעבור את הסף הקריטי ויהיה בלתי הפיך.
      באשר למים – הסיבה שאנשים "חושבים אחרת" ומעדיפים "טעים" (ממותק בצורה מלאכותית עד כדי דוחה) על בריא היא שהם נתונים לשטיפת מוח מכל הכיוונים שקוראת להם להמשיך ולשתות את הרעל הזה. אין כאן עניין של היגיון. ברגע שהפרסומות ייעלמו מהעולם, חוש הטעם שלנו יחזור להיות בהתאם לצרכים האמיתיים של הגוף שלנו. דבר עם כל אדם שהפסיק לשתות קולה למשך כמה חודשים – ברגע שהוא חוזר לטעום את הנוזל השחור הזה הוא לא מצליח להבין אין הוא היה מסוגל לגעת בזה קודם.

      ז. נו באמת. "הטוב ביותר" שקיים היום, בהשוואה למה שיכול להיות, הוא כמו שבט פרימטיבי שממשיך לסחוב את האבנים לבניית הבתים שלו בידיים בזמן שזמינים לו משאיות וטרקטורים שהוא פשוט לא יודע להשתמש בהם. (לא עולה לראש דימוי טוב יותר, אבל נראה לי שאתה מבין למה אני מתכוון).

      י. ואגב, לשם הנוחות, יש אפשרות בבלוג ליצור שרשור של תגובות ("להגיב" בשורת הכותרת של התגובה) במקום שכל תגובה תופיע בנפרד כמתייחסת לפוסט עצמו.

      • Jonatan Krovitsky Says:

        זהו, זו אחת הסיבות שזכית לקבלת פנים כה קרה ב"קפיטליסט".
        למה אני מתכוון?
        משפחתי באה מבריה"מ. שם במשך שנים מכרו להם רעיון שכלכלת השוק אינה עובדת, שיש טובי המומחים שדואגים לאינטרסים של כלל האוכלוסיה, שכל החצץ שהם אוכלים הם כאבי תקופת המעבר לקראת הקומוניזם, וכשקומוניזם יבוא תהיה דירה לכל פועל ולא יהיה צורך בכסף. שנים של חיים בתת-רמה, ואיך הכל נגמר?
        לכן, כל מי שבא ומציג רעיון שכלכלת השוק לא עובדת, מתוייג אוטומטית כ"קומוניסט".

        אכן, לחצי סוף סמסטר לא משאירים זמן לקרוא את כל מה שרציתי ולראות את כל מה שרציתי. את אדנום ראיתי ביוטיוב עד מקטע 5 מתוך 13.
        את ספרו של פרקינס קראתי בזמנו, והתרשמתי שההתנקשות הכלכלית עובדת רק במשרים נוחים להשחתה. הנה את טריחוס לא הצליחו להשחית, אז התנקשו בו פיזית. (ודרך אגב, גם צ'אבס הוא בסוף לא בדיוק א גרויסע מציעה)
        גלובליזציה, אפוא, היא לא רוע מוחלט ומזימה מרושעת כשלעצמה. הרי ברור שהדבר היותר מפחיד שיכול לקרות לישראל הוא חרם בינלאומי וניתוק שלנו מגלובליזציה. כדי להפוך את גלובליזציה לכלי ניצול צריך גם את שחיתות השלטונית שתספח את יתרוונות שהמשק מקבל מהגלובליזציה לבעלי השררה, ותשאיר את הציבור בלי כלום. לצערינו הדוגמה המצויה – הקופה הקטנה של ערפאת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: