תגובה לקפיטליסט היומי

הקטע הזה פורסם כתגובה לפוסט "קריסה, מה שהיה ומה שעוד יהיה" של "הקפיטליסט היומי" ב-nrg. רוב הדברים הוזכרו כאן כבר בפוסטים קודמים, אך מכיוון שאין אפשרות לקשר ישירות בין הבלוגים של nrg לוורדפרס, אני מעלה את התגובה הזו לכאן כמו שהיא, ללא עריכה נוספת.

אורי אלדר רדלר היקר, אני שותף לפחד שאתה מביע מהצפוי לנו בשנים הקרובות, אבל ניתוח המציאות שלך – ועוד יותר חמור מזה, הצעת הפתרון שלך – אינם קשורים למציאות, זו של החיים האמיתיים, שמחוץ למדורים הכלכליים בעיתונים היומיים ולחוגים לכלכלה ולמנהל עסקים באוניברסיטאות.

אם אתה מוכן להקשיב לדעה אחרת, אני ממליץ לך להרים לרגע את הראש מטבלאות האקסל ומהנתונים המספריים ולהביט סביבך. אני יודע שאתה לא רגיל לעשות את זה, אבל בהודעה הזאת אני מתכוון להציע לעשות עוד כמה דברים שאתה ממש לא רגיל אליהם (כן, זו הולכת להיות הודעה ארוכה מאוד, אזהרה לחסרי הסבלנות),  או יותר נכון – להתחיל לחשוב במונחים אחרים לגמרי מאלה שאתה מכיר.

מה הביא ל"לשגשוגו הכלכלי ולרווחתו של המערב" במאות האחרונות? כמובן שתענה שזו השיטה הקפיטליסטית, זו שהצליחה לרתום את התחרותיות, את היזמות ואת כושר ההמצאה של האדם לפיתוח אמצעי ייצור חדשים ושאר חידושים טכנולוגיים באמצעות אותה "יד נעלמה" מפורסמת. יש שמץ של אמת בתשובה הזו, נכון, אבל היא חלקית מאוד. בפועל, השיטה הקפיטליסטית היוותה מסגרת שאפשרה לפיתוחים המדעיים והטכנולוגיים להתפשט בעולם באמצעות תמרוץ המתווכים השונים, אבל היו אלה המדענים – מהמתמטיקאים והפיזיקאים שמתעסקים בנושאים המופשטים ביותר (ואולי אפילו הפילוסופים שהקדימו אותם) ועד למהנדסים ולמתכנתים שיישמו את הרעיונות האלה במציאות, ויצרו את הכלים הטכנולוגיים שמשמשים את כולנו ביום-יום – שאפשרו את השגשוג המדובר.

האם ההתפתחות המדעית נעצרה בשנים האחרונות? האם הטכנולוגיה חווה איזשהי נסיגה במקביל הנסיגה בפעילות הכלכלית? בדיוק ההפך! המדע היום נמצא לפני קפיצה אדירה, שמבחינת המשמעות שלה אפשר להקביל אותה למהפכה הניאוליתית שהעבירה את האנושות מעוד מין של בעלי חיים על פני כדור הארץ לשליטי העולם. לא פחות.

בעוד שהמערכת הפיננסית התערערה מאוד בספטמבר 2008, ושוב לפני חודשיים, וכיום – כפי שאתה עצמך אומר – היא ניצבת על סף קריסה נוראה – המציאות לא השתנתה. שיפור אמצעי הייצור והגדלת השפע הזמין לנו נפגעו בצורה מזערית מערעור המערכת הפיננסית. מה שכן השתנה זה הגישה של בני אדם רבים לאותו שפע, אבל גם זה עניין פנימי של המערכת הפיננסית.

אני קורא עכשיו את הספר "התמוטטות" של ג'ארד דיימונד, שכבר הוזכר כאן בתגובות. הדמיון בין החברות שסוקרים הפרקים הראשונים של הספר הזה ובין המציאות שלנו פשוט מצמרר. אבל יש הבדל אחד משמעותי מאוד – הקריסה שאחנו עומדים בפניה לא נגרמה משינויים אוביקטיביים במציאות כמו שקרה באיי הפסחא ולתרבות המאיה (לפחות לא הקריסה לטווח הקצר, בעיות כמו משבר האקלים והמחסור בנפט עוד יכו בנו בהמשך). זו השיטה הכלכלית עצמה שקורסת סביבנו, וזה לא נגרם לא מבצורת, לא מפגעי טבע אחרים, ואפילו לא ממלחמה – המקור לקריסה הוא השיטה עצמה.

וכשאני אומר "השיטה" אני לא מתכוון רק לקפיטליזם. אני מסכים איתך שמדיניות רווחה במסגרת הקיימת תגרום להמשך הגדלת החוב ותקרב את הקריסה הגדולה. אבל הפתרון שאתה תציע, עד כמה שהבנתי את עמדתך – צמצום הגירעון, הסרת כל (או רוב) המגבלות על בעלי ההון, הפרטת עוד ועוד שירותים ציבוריים – יוביל לאכזריות נוראה מצד החזקים כלפי החלשים. ברור (כמעט) לכול שקפיטליזם טהור הוא אסון חברתי. אם תשחרר את כל הרסנים הרגולטוריים, החברה תידרדר מהר מאוד לפיאודליזם – שלטון של מיעוט כוחני של אצילים מודרנים, "טייקונים", "אוליגרכים" או איך שלא תקרא להם – על המוני האריסים. אנחנו לא רחוקים מכך היום, אבל לשיטתך, זו הדרך היחידה למנוע את הקריסה.

אם כך, אני פוסל את השיטה הסוציאליסטית חסרת התועלת, ואני לא מוכן לקבל את הקפיטלזם האכזרי, אז מה כן? כדי לשמוע את הצעת הפתרון שלי (שמבוססת על הרעיונות של שניים – פיטר ג'וזף וז'ק פרסקו, אתה מוזמן לגגל ולשמוע את הדברים מפיהם), אתה חייב לבחון מחדש כמה אקסיומות שעומדות בבסיס כל השיטות הכלכליות הנהוגות. האם אתה מוכן לזה? אם כן, אתה מוזמן להמשיך לקרוא. אם לא, חבל על זמנך היקר. אני, לכל מקרה, אמשיך לכתוב לטובת קוראים אחרים שאני מקווה שבכל זאת יתעניינו.

נתחיל. האקסיומה הראשונה שעומדת בבסיס כל השיטות הכלכליות: אין מספיק לכולם. אין מספיק אוכל, אין מספיק מים, אין מספיק נפט, וכו', ולכן צריך לחלק את המשאבים המוגבלים האלה בצורה כלשהי בין כל בני האדם. מכיוון שאין מספיק מהכל, תמיד יהיו כאלה שיש להם וכאלה שיש להם פחות.

קשה להכחיש את הטענה הזאת. אבל מי שמודע ליכולות האמיתיות של הטכנולוגיה – זו שכבר קיימת! לא מדובר במדע בדיוני! – מבין שקל מאוד ליצור שפע כמעט בלתי מוגבל של כמעט כל המשאבים שציינתי לעיל. נכון, אין מספיק נפט – אבל יכולות ניצול האנרגיה מהשמש ומהרוח כמעט בלתי מוגבלות, כבר היום. ברגע שיש לך אנרגיה בלתי מוגבלת, אפשר להתפיל מים בלי הגבלה- ומי ים בהחלט לא חסרים לנו. ברגע שיש לך מים בכמות בלתי מוגבלת, אפשר באמצעות שיטות חקלאות מודרניות לייצר כמות בלתי מוגבלת של מזון. הדגמה מצוינת לטכנולוגיות הקיימות שמאפשרות את המציאות הדמיונית שאני מדבר עליה תמצא בסדרת הסרטונים הזאת.

ברגע ששחררת את האדם מצורכי ההישרדות הבסיסיים, הוא חופשי ליצור לטובתו ולטובת שאר האנושות אמצעי מותרות. נכון, אין מספיק חומרי גלם בעולם כדי לייצר מכוניות לכולם, אבל בני אדם אינם צריכים מכוניות – הם צריכים אמצעי תחבורה נוחים. את זה בהחלט אפשר לספק בלי הגבלה. אי אפשר לתת לכולם טלפונים סלולריים בלי חשבון – אבל בני אדם לא צריכים באמת אייפון או את מכשיר הנוקיה החדש ביותר, אלא אמצעי תקשורת – ואת זה אפשר כבר היום לספק בקלות, ברגע שרשת האינטרנט תשוחרר מהמגבלות הכלכליות.

כך לגבי מוצרים פיזיים אחרים (מדפסות תלת ממדיות יכולות לתת מענה למוצרים כמו ריהוט ובגדים, כל מה שצריך זה את חומרי הגלם שיש מספיק מהם), ובטח ובטח לגבי "מוצרי תוכן", כמו מוזיקה, וידיאו וספרים – שכבר היום נפוצים בעולם בלי שום הגבלה בזכות הרשת.

הלאה. אקסיומה שנייה – בלי מניע הרווח בני אדם לא ייצרו שום דבר, כולם יעדיפו להתבטל ובסופו של דבר תיווצר תרבות של פרזיטים. גם הטענה הזאת נכונה, אבל מציגה אמת חלקית. בני אדם לא יעבדו בעבודות מונוטוניות ומשעממות אם לא ישלמו להם. אי אפשר לערער על זה. אבל התשוקה ליצור, להמציא דברים חדשים, להפעיל את הראש, לשנות את המציאות – אינה תלויה במוטיבציית הרווח. ההרצאה המבריקה הזאת של דן פינק  – מציגה כמה מחקרים מרתקים שהוכיחו את הנקודה הזאת מעבר לכל ספק.

ועדיין, בני אדם צריכים לבצע עבודות שגרתיות, ואף אחד לא יעשה אותן בהתנדבות, לא? לא. אין שום תפקיד משעמם ומונוטוני שבאמת מחייב עבודה אנושית. את כל התפקידים האלה אפשר להעביר לכלים אוטומטיים. הטכנולוגיה קיימת, אבל אף אחד לא מעז ליישם אותה, מכיוון שכיום חייבים להמשיך ולספק עבודה לכולם, שהרי בלי עבודה אין משכורת, ובלי כסף אי אפשר לשרוד. אנחנו מוקפים בעבודות מיותרות, ואנחנו חייבים להגביל את יעילות הייצור כדי למצוא הצדקה לעבודות האלה.

אקסיומה שלישית – בני אדם הם יצורים תחרותיים מטבעם, ובלי תחרות לא יהיה מניע לפעול. התמודדות עם הטענה הזאת תגלוש מהר מאוד לשאלה הפילוסופית באשר למהו "טבע האדם", אבל לא צריך לקבל את הגישה הביהביוריסטית הקיצונית של סקינר כדי לקבוע ש"טבע האדם" הוא הרבה יותר גמיש והרבה יותר תלוי סביבה ממה שנדמה לנו.

אפשר ליצור חברה אנושית שתהיה מבוססת על שיתוף פעולה. זה קרה בעבר, בחברות שבטיות כאלה ואחרות, וזה קורה כיום במסגרות מצומצמות מסוימות, ואין סיבה שזה לא יפעל בקנה מידה גלובלי.

כשאתה מבין ששלוש הטענות שפירטתי לעיל – המחסור במשאבים, מוטיבציית היצירה, וטבע האדם התחרותי – הן אקסיומות לא מבוססות, אפשר להתחיל לדבר על שיטה כלכלית אחרת לגמרי מכל אלה שידעה האנושות עד כה, כזו שמותאמת לטכנולוגיה שקיימת היום ולא מגבילה אותה, כזו שמאפשרת לאדם ליצור בלי הגבלה ולהעניק מיצירתו זו לכלל האנושות, שיטה שתהיה בנויה על פי המתודה המדעית, ושכל האנרגיה שהיום מבוזבזת על תחזוקת המערכת – השיווק והפרסום, המכירות, הבנקים, בתי ההשקעות וכל שאר הגופים המיותרים האלה – תופנה להפקת תועלת אמיתית לכלל האנושות.

הקומוניזם נכשל, מדינת הרווחה לא מצליחה לממש את התקוות שתלו בה, הקפיטליזם הקיצוני מביא לאכזריות בלתי נסבלת, אולי הגיע הזמן לחשוב על שיטה אחרת לגמרי? אני מבין שזוהי הצעה רדיקלית מאוד, אבל אשמח אם תקרא את הדברים בראש פתוח, ותגיב לגופם של דברים מבלי לשלול אותם מראש.